<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים שמ"ה—שמ"ו</h1>
<h2>דף פג.</h2>
ונשאלה שאלה על הראב"ד ז"ל אם היה חולה שיש בו סכנה וצרך לשחוט לו תרנגול למה לא נאמר לעכו"ם שינחור לו אחת ונאכילנו הנבילה שאין בו אלא איסור דלאו ולא נשחוט ונדחה איסור שבת שיש בו איסור סקילה. והשיב לו שזה החולה איזה איסור עומד לפניו ומעכבו ודאי איסור שבת ולא איסור נבילה תדע שאלו לא היה שבת מי היינו מבקשים לו נבילה לאכילה לא כי אם שחוטה וכיון שכן האיסור שעומד לפניו ומעכבו הוא ששב היתר גמור לא איסור אחר ולפיכך מתירין לו איסו' שבת לא איסור נבילה ע"כ. והרשב"א ז"ל השיב על זה והביא בדבריו שמפני שנסתפק בו הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל השיב עליו ולא נמצאת תשובתו אתה שואל ממני וכו' וז"ל התשובה בעונותינו אין בידינו ראיה מכרעת ואם גדולי ישראל לא מצאו בה ידים איך נעמוד אנחנו על בירור' אלא שאני מדמה שהדבר תלוי במחלוק' שנויה בשבת אם דחויה היא אצל הרבים שהותרה בה או הותרה וכן בטומא' אצל רבים אם דחויה או הותרה שאם תאמר דחויה מאכילין אותו הנבילה המצוי' ואין שוחטין שלא הותרה בשבת אצל חולה המסוכן כדי שנא' שחזרה שבת להיות מותרת בחול כדי להנצל את המסוכן אלא שדוחין את השבת במקום סכנת נפשות וכיון שיש נבלה להצילו בה לא התירו לנו לשחוט וכמדומה לי שברוב המקומות יראה כמ"ד דחויה ולא הותר זהו שאני מדמה עכ"ל.
